¹ תרגום: ביאר רמז״ל.

² תרגום של הרב קאפח: יום הספק היה אצלם כשהיו עושין על פי הראייה והוא יום שלשים של אלול. שאם נראית הלבנה ליל שלשים נעשה אלול עשרים ותשעה יום ויהיה אלול חסר. ואם לא נראית ליל שלשים נעשה אלול שלשים יום ויהיה אלול מעובר, ויהיה ראש השנה יום שלשים ואחד לאלול. ר׳ יהודה אומר שעושה ביום עשרים ותשעה באלול שני עירובין אם רצה, כיון שאינו יודע אם מחר יהיה ראש השנה או אחרי מחר. ושמא יצטרך ללכת מחר למזרח ולמחרתו למערב, ומתנה באיזה תנאי שירצה. או יעשה עירוב ליום שלשים לרוח אחת וליום שלשים ואחד לרוח אחרת, או יעשה עירוב לאחד הימים לרוח מן הרוחות וביום השני יהיה כבני עירו, ובידו הברירה בכל זה מפני שיש ספק בקדושה. והלכה כר׳ יהודה בזה. אבל עכשיו בשני ימים טובים של ראש השנה שאנו עושים אסור לחלק העירוב בהם מפני שהן קדושה אחת, וכלל אצלינו בהן שהן כיומא אריכא. אבל שאר שני ימים טובים של גלויות הרי הן שתי קדושות ומותר בהן כל חלוקי הערוב שאמר ר׳ יהודה.

³ כ״ה בפיה״ם לרמב״ם.

⁴ ד״ה שמא תתעבר.

⁵ כ״ה לפנינו ברש״י. וכתב בעל הדק״ס (אות ת): ׳בגולה קמיירי׳ ליתא בד״ש וברש״י שברי״ף (וליתא נמי בריו״נ, או״ז, סי׳ קמ, פסקי הרי״ד והרע״ב), ׳וכן הוא ישר, דאדרבה בא״י מיירי, מדלא אמר: ר״י אומר שני יו״ט של ר״ה מערב אדם כו׳, וכדכתבו התוספות בד״ה אי אתם מודים. והוספה מתלמיד אחד הוא׳. ומפי׳ רבינו מוכח להדיא שכבר בדורות הראשונים שאחרי רש״י גרסו כן, ואם אכן היה ׳תלמיד׳ כזה הרי שהיה סמוך מאד לזמנו של רש״י (וראה במסילות הברזל בשם שירי קרבן ובספר דברי פנחס, שכתבו לתרץ את רש״י לפי הגי׳ שלפנינו). ולדעת החזו״א (סי׳ קלא ס״ק א׳, ב׳): ׳משנתנו ע״כ בבן ירושלים, דבכל א״י לא תתכן המשנה והוא ירא שמא תתעבר, שהרי בכל א״י ע״כ הוא זקוק לעירוב בב׳ הימים, שידיעת ר״ה לא תגיעם רק אחר רה״ש. ..אלא הכא בבן ירושלים קדם תקנת ריב״ז, ואחר תקנת ריב״ז, וביום ראשון כבר ידע יום ר״ה, ואם יבואו עדים קדם המנחה אינו זקוק לעירוב ביום השני, אלא שאם יבואו עדים מן המנחה ולמעלה אז הוא זקוק לעירוב ביום שני. וזו כונת תוס׳ ד״ה אי..׳.

⁶ רש״י ד״ה מערב שני עירובין.

⁷ כעי״ז בפי׳ ריו״נ וריב״ח, ואפשר שגרסו כן ברש״י (וראה רש״י לקמן, ד״ה ולא הודו לו חכמים: ׳דקסברי קדושה אחת הן׳).

⁸ רש״י ד״ה מתנה אדם על הכלכלה (בשינוי).

⁹ לפנינו ברש״י: אין ׳בדברי׳.

¹⁰ לכאורה ג״ז מדבריו של המגביה. וכ״ה להדיא בפי׳ ריבב״ן: ׳אין בדברי כלום, איני רוצה שתהא תרומה ולעבור על גזירת חכמים׳. אך מרש״י שלפנינו לא משמע כן.

¹¹ רש״י ד״ה ולא הודו לו חכמים.

¹² לפנינו ברש״י: ׳קדושה אחת היא׳. וכפי׳ רבינו, ד׳תרוייהו קדש׳, בראב״ן (הל׳ עירובין, ד״ה הילכך): ד׳בב׳ ימים של ר״ה ודאי הוי תרויהו קדש כיו״ט ושבת, ואין מערב לכאן ולכאן, ואין מתנה על הכלכל׳ לאוכלה בשני, דהו״ל מתקן ביו״ט׳ (ועי׳ לקמן הע׳ 350-1).

¹³ לט, ב.

¹⁴ רש״י ד״ה וצריכי.

¹⁵ מכאן עד תי׳ ׳אבל ביצה׳ דמיון מה ללשונות ריב״ח ורחב״ש (עי״ש עמ׳ רמא הע׳ 17 ובמבוא).

¹⁶ לפנינו בגמ׳: ׳בהא׳.

¹⁷ כגי׳ ריב״ח ורחב״ש (׳דלא קא מתקן מידי׳). ולפנינו בגמ׳: ׳דלא קעביד מידי׳.

¹⁸ כ״ה ברחב״ש ובגמ׳ (כברש״י ד״ה ה״ג). וריב״ח השמיט תי׳ ׳מיחזי׳, וכתב: ׳דקא מתקן טיבלא׳. ונראה דגרס בגמ׳ כגי׳ בכי״מ וד״ש (ראה דק״ס, ט): ׳(דמיחזי כמתקן) [דילמא אתי לתקוני] טבלא. וכ״מ מהרמב״ם בפי׳ למשנה: ׳וכן לענין הכלכלה, ואינו גוזר שמא יפריש ממנה תרומה באחד משני הימים׳ (ולא משום ׳מיחזי׳). וכ״כ הריטב״א: ׳דאי שרית ליה ביום שני דילמא אתי למישרי בראשון ואי עביד הכי [נמצא] דמתקן (טובא) [טיבלא], ורש״י ז״ל מחק והגיה דהכי גרסינן אבל כלכלה דמחזי כמאן דמתקן טבלא, ואין צורך׳.

¹⁹ לפנינו בגמ׳, ׳מודה׳.

²⁰ וברחב״ש (וכעי״ז בריב״ח): ׳ואי אשמעינן כלכלה, לא הוה גמרינן מינה ביצה׳.

²¹ כגי׳ בכ״י מינכן (ראה דק״ס, י) ורחב״ש. ולפנינו בגמ׳: ׳עלייהו׳.

²² לפנינו בגמ׳ (וכ״ה להלן): ׳משום פירות הנושרין ומשום משקין שזבו׳.

²³ רש״י ד״ה ביצה.

²⁴ לפנינו בגמ׳: ׳הנושרים׳.

²⁵ לפנינו בגמ׳: ׳ומשום׳. וברחב״ש כגי׳ רבינו.

²⁶ רש״י (שם, המשך הדיבור הקודם).

²⁷ כגי׳ בכי״מ (ראה דק״ס, י), ריב״ח ורחב״ש. ולפנינו: ׳אימא מודו..׳.